(א) האם הלואה קונה קרקע במכר. הש״ך בס״ק א, הביא מבעל העיטור והריטב״א והרא״ש דלא קני, ע״כ, ונראה מדבריו דלא מצא חולק בזה, ומאידך הסמ״ע בסי׳ קצט ס״ק ה, כתב בפשיטות דקני, ע״כ, ושמא כוונתו בהנאת מחילת מלוה, וצ״ע, ומ״מ כבר ישב על מדוכה זו הב״י בסי׳ קצט סעיף ב, וכן בסי׳ רד סעיף י, והעלה דהרמב״ם ס״ל דקני, ומאידך הרא״ש והראב״ד והרמב״ן והר״ן והרשב״א ס״ל דלא קני, ויש להעיר דתוס׳
בקידושין כז. ד״ה במה, כתבו בשם הר״ר שמואל מאיברא תירוץ, ומדבריו מבואר דבמכר לא קני, וכ״כ הרמב״ן בע״ז עב. ד״ה עוד כתב,
ובקידושין מז. ד״ה תמהני, דלא קני, וכן נראה דעת הרשב״א
בקידושין מז. ד״ה ושוין, והרשב״א והרמב״ן בקידושין שם, וכן הריטב״א שהביא הש״ך, כולהו סברי דלא קני ועל כן דחקו לתרץ את הרי״ף שהשמיט להאי דינא, שסמך על מה שכבר כתב בקידושין דל״ק, אבל הר״ן על הרי״ף בקידושין י ד״ה אבל מה, הביא את דברי הרמב״ם דקני, ועל פי זה ביאר גם את השמטת הרי״ף דהרי״ף ס״ל כהרמב״ם דקני,
ונמצא בידינו דהרמב״ם ס״ל דקני וכן נוטה לבאר בדעת הרי״ף, ומאידך הרא״ש והראב״ד והרמב״ן והר״ן והרשב״א והתוס׳ והריטב״א והעיטור כולהו ס״ל דלא קני, וכיון דבדעת הרי״ף לא ברירא מילתא דקני, א״כ אף לפי דרך פסיקת השו״ע, נקטינן כדעת כולהו הנך דלא קני, וגבי הקונה בהנאת מחילת מלוה, הוי דינא כמו שמבואר בטוש״ע ובב״י באהע״ז סי׳ כח,ט-י, דהיכא דקני גבי קידושין ה״ה דקני גבי מכר, ובמה דל״ק גבי קידושין ל״ק גבי מכר, ובמה שהוא מחלוקת גבי קידושין, אפשר דבמכר נימא דקני כיון דיש לצרף אף את דעת הרמב״ם הנ״ל דס״ל דאפי׳ מלוה קני במכר.
אמר המוכר ללוקח תן כסף לפלוני וקנה לך הקרקע שלי האם קנה. הב״י בסעיף ג-ו אות ז, דן בזה, ויש להעיר דסמ״ג בעשה פב, כתב דקני.
האם מהני במכר לקנות מדין עבד כנעני ומדין ערב ועבד כנעני יחד. הב״י בסעיף ג-ו אות ז, דן בזה, והביא שהרמב״ם הביא קנין ערב והשמיט עבד כנעני ודין ערב ועבד כנעני יחד, ויש להעיר דכן סמ״ג בעשה פב, הביא במכר רק את דין ערב, ומאידך ראב״ן בסי׳ תקנב ד״ה אמר רבא, כתב דדין עבד כנעני נוהג גם במכר.
אמר לחבירו טול מנה וקנה ממני חפץ פלוני בנתינה זו ואותו מקבל אדם חשוב האם מהני. הב״י בסעיף ג-ו אות ז, דן בזה, ויש להעיר דראב״ן בסי׳ תקנב ד״ה אמר רבא, כתב דמהני.
אמר ללוי תן מנה לראובן ואמכור הקרקע לשמעון. עי׳ במה שכתבתי גבי זה באהע״ז סי׳ כט, דלא קני בכהאי גוונא.
מוכר שהתנה במקום שכותבים שטר אי בעי בכספא איקני ואי בעי בשטרא איקני מהני. כן הביא הטוש״ע והב״י בסעיף ז-ח אות ח, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה פב.
נתן לו מקצת המעות בתורת עירבון. הטור והב״י והרמ״א בסעיף י אות י, כתבו דלא שנא עייל ונפיק אזוזי או לא ולא שנא מוכר חוזר או לוקח חוזר נותן לו מקצת מהקרקע כפי המעות מהגרוע שבשדה, ויש להעיר דמאידך ראב״ן בסי׳ תנח דין נב, כתב דבעייל ונפיק אזוזי וחוזר בו המוכר נותן ללוקח קרקע כנגד מעותיו מהעידית שבה ואם ירצה הלוקח יטול מעות משכונו, ואם הלוקח חוזר יתן לו המוכר קרקע כשיעור מעותיו או יחזיר לו משכונו, ואם לא עייל ונפיק אזוזי קנה הכל ואין אחד מהם יכול לחזור, ע״כ.
מה פירוש עייל ונפיק אזוזי. הטוש״ע והב״י בסעיף י אות י, הביאו דהיינו שמחזר אחר הלוקח אחר המכירה שיתן לו מעותיו, ויש להעיר דראב״ן בסי׳ תנו דין לז, כתב דהיינו שאמר בשעת המכר שהוא דחוק לכסף, אמנם בסי׳ תנח דין נב, כתב דהיינו שמחזר אחר בית הלוקח ליטול המעות ודוחהו בלך ושוב, ע״כ, ואפשר דס״ל דתרתי בעינן שיאמר בשעת המכר וגם שיחזר וידחהו.
עייל ונפיק אזוזי ונתן לו מקצת המעות בתורת פירעון והיה קנין שטר או חזקה האם יכול לחזור בו. הב״י בסעיף י אות יא, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה פב, כתב כהרמב״ם דיכולים לחזור, וכן ראב״ן בסי׳ תנו דין לז, ובסי׳ תנח דין נב, כתב דלא קנה.
עייל ונפיק אזוזי ונתן לו מקצת המעות בתורת פירעון והיה קנין שטר או חזקה האם יכולים לחזור בו מכל השדה או שאין יכול לחזור כנגד מעותיו. הב״י בסעיף י אות יא בד״ה וכנגד, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה פב, כתב כהרמב״ם דאין יכול לחזור כנגד מעותיו, ומאידך ראב״ן בסי׳ תנח דין נב, כתב דלא קנה כלום.
עייל ונפיק אזוזי וחזר המוכר האם נותן לו כנגד מעותיו מעידית שבשדה או מעידית שבכל נכסיו. הב״י בסעיף י אות יא בד״ה ומה שכתב רבינו וצריך, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה פב, כתב כהרמב״ם דנותן לו מעידית שבה.
עייל ונפיק אזוזי האם הלוקח יכול לחזור בו. הטור והב״י בסעיף י אות יא בד״ה ואדוני אבי, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה פב, כתב כהרמב״ם דנראה מדבריו דיכול לחזור בו.
עייל ונפיק אזוזי במוכר שדהו מפני רעתה אין יכול לחזור בו ואפי׳ אם נותרו כמה זוזים לשלם ולא רק זוז אחד. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף יא אות יב, ויש להעיר דכן מבואר מלשון הרמב״ם בהל׳ מכירה ח,ג, וסמ״ג בעשה פב, וכן נראה מדברי ראב״ן בסי׳ תנח דין נב.
עייל ונפיק אזוזי במטלטלין לאחר שמשך האם דינו כקרקע דיכול לחזור בו. הב״י בסעיף יא-יז אות יט, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה פב, כתב דיכול לחזור בו, וכ״כ ראב״ן בסי׳ תנח דין נב
הקונה מחבירו וטעה במנין המעות ולאחר זמן תבעו המוכר שנתן לו פחות מעות המקח קנוי ויחזיר לו המותר. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף יח, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה פב.